בסוף אוגוסט, אחרי חודש עם הילדים בבית, נפלה ההחלטה:
נוסעים לחו”ל בחגים.
והפעם סוף סוף בקרוואן.
כבר כמה שנים שזה במחשבותינו, הטיול האחרון שלנו היה לפני 4 שנים כשהיינו רק עם שני ילדים וכבר אז רצינו קרוואן והשתפנו. הפעם – זהו זהו. אז צלצלנו להזמין קרוואן (אחרי בירורים רבים כמובן) וענו לנו בנימוס ובנועם בחברת “בנדנה” שבדיוק בתאריכים שלנו יוצא גם טיול משפחות של קרוואנים. רוצה להשאיר לנו פרטים והמדריכה תחזור אלייך עם פרטים? יאללה בסדר, למה לא. נשמע מה זה ואולי נלמד עוד משהו על קרוואנים בטרם צאתנו את הארץ.
הצלצול של המדריכה לא אחר לבוא. משהו בקולה ובדרך ההסבר שלה נשמע אמיתי, אמין ומושך. אבל לא יכול להיות, אמר הקול הרציונלי השתלטן של שנינו, אנחנו בטיול מאורגן? בשלב הזה לא קנינו את המושג “טיול קבוצתי” (ולא שיש לנו מושג מה זה טיול מאורגן חוץ מהעובדה שזה ממש לא בשבילנו).
ובכל זאת תחושת בטן גרמה לי, אם המשפחה, לסחוב את כל המשפחה בסוף אותו שבוע לכרכור לראות מי הם אותם מדריכים ומה יש להם להציע. אז הגענו ונדלקנו.
כמובן שלא מיד נפלה ההחלטה.
כל קולות השלילה עלו מיד: זה לא בשבילנו, אנחנו נהנים מתכנון המסלול ומהניווט תוך כדי, מספונטניות מוחלטת של לזרום ולהתקדם בקצב שלנו, נהנים מאתגרים כמו למצוא צימר מדהים בשעת חשיכה (אחרי שהחסרנו מספר פעימות בהשלמה שנעביר את הלילה באוטו השכור).
ויחד עם כל אלה התחלנו לדמיין את עצמנו כל ערב מגיעים לחניון בשעת ערביים ובעצם מבלים בקמפינג שבועיים. אף פעם לא העלנו על דעתנו לצאת לקמפינג לבד, תמיד עם חברים, לפחות עוד משפחה. חלק מהווי הקמפינג זה הבילוי המשותף ילדים והורים עם או בלי מדורה. אז מה, נהיה לבד שבועיים? ומיד הקולות חזרו וענו – ברור. אנחנו רוצים גיבוש משפחתי ואינטימיות כמו בכל טיול קודם שלנו בחו”ל.
בסופו של דבר, הילדים עזרו להכרעה. אחרי המפגש עם רונית ורונן בביתם הגדולים חזרו נלהבים והבהירו את העדפתם לנסוע עם עוד משפחות מאשר לבד. גם אנחנו.
דילמה לגבי טיב האנשים בכלל לא היתה. אחרי שפגשנו את רונית ורונן וגילינו שהם באותו ראש שלנו והם עורכים מפגשי הכרות כאלה עם כל המשפחות – לא היה לנו ספק שמי שיחליט להצטרף אליהם כנראה יהיה גם בראש שלנו ונהנה עם מי שיגיע.
והיום, חודש אחרי הנחיתה, אנחנו מלאי זכרונות נפלאים. עדיין מתרפקים על החוויות ביננו ועם אחרים. משוויצים בסרט ומקווים שהוא מצליח להעביר את מה שעברנו באמת. טיולים קודמים התפוגגו ישר איך שנכנסנו לשגרה, הטיול הזה היה באמת מיוחד במינו. הילדים ממשיכים לדבר ולהזכר בהקשרים שונים, גם מיה בת השנתיים.
בסופו של דבר נסענו בלי מפה ובלי שטרחנו לדעת מתי נהיה איפה. שינינו גישה. פינוק אמיתי שמישהו מארגן בשבילך את כל סידורי ההרשמה, קניית כרטיסים, לחמניות והפתעות כל בוקר ואנחנו פנויים לגמרי לכיף ולמשפחה (וגם לסידור ונקיון הקרוואן: אצל מי המטאטא?).
לקח לנו יומיים להסתגל – בעיקר לי, אם המשפחה. מקלחות ציבוריות זה קונספט שידעתי מראש שאצטרך להתרגל אליו ולזה הכינו אותי גם רונית ורונן. אז כשיודעים מראש מקבלים את זה בקלות יותר ובאמת אחרי יומיים של התאקלמות וארגון ארונות הקרוואן כדי שהבלאגן לא ישתלט עלינו – התחילה ההנאה במלואה.
החברה הוסיפה לכולנו, ילדים ומבוגרים. האנשים נפלאים, באמת אחד אחד. לילדים היה מגוון רב והיו חיבורים יפים ומעניינים בין כל הגילאים.
לסיכום, מה נאמר? עדיין אין סיכום מבחינתינו, כאמור אנו עוד נהנים מזכרונות ומשוויצים שוב ושוב בסרטון שרוננית* הכינו עבורנו במקצועיות רבה. הספקנו להפגש עם כולם ומחכים בקוצר רוח למפגש הבא.
* מצא חן בעינינו הקיצור רוננית, מה גם שהוא תואם את המציאות לגמרי – הזוג הזה פשוט משלימים זה את זה בהרמוניה וכך גם הטיול מתוקתק עד הפרט האחרון, האחת דואגת לילדים ולפרטים הקטנים של המסלול והשני גוזם עצים שחס וחלילה לא ידפקו את גג הקרוואן ומכייל GPS-ים וביחד הם תומכים זה בזה ובכולנו עד השעות הקטנות של הלילה.
פשוט חוויה
תודה מקרב לב
נירה ודרור זליכה
והילדים לירז (9), עומר (6.5) ומיה (2)
